ישיבת בית התלמוד מרכז חינוכי ע"ש יוסף ופיי טננבוים נ' עמותת המאיר לעולם כנסת אברהם ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא ערעור על החלטת כבוד הרשם בן שלו בת"א 36302-03-12 מיום 28.3.2012, הדוחה בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסי המשיבים.

עיקרי העובדות הדרושות להחלטה זו

2.בין הצדדים מתבררת בבית משפט זה תביעה שבה תבעה המערערת את פינוי המשיבים מנכס המשמש בניין לישיבה (ת"א 11271-11-10, הנשמע לפניי). טענתה העיקרית של המערערת בתביעה זו היא כי שותפות שהייתה בין המערערת לבין המשיבה 1 (להלן – המשיבה), שמכוחה פעלה בנכס, פורקה זה מכבר וכי דבר סיומה של השותפות אף אושר בפסיקת בית המשפט העליון (רע"א 2563/06). לפיכך לטענת המערערת, כי המשיבים אינה רשאים להוסיף ולהחזיק בנכס.

3.ביום 21.3.2012 הגישה המערערת את התביעה שבמסגרתה התבקש העיקול הזמני במעמד צד אחד, שבה תבעה לחייב את המשיבים לשלם לה דמי שימוש ראויים בסך של 964,080 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית), בגין שימושם בנכס, אשר לטענתה, נעשה שלא כדין.

בד בבד עם הגשת הבקשה, הגישה המערערת בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד, שבו ביקשה שיוטל על זכויותיהם של המשיבים בנכסים הפיננסיים שפורטו בבקשה עד סך של 1,200,000 ₪. בעקבות החלטה של כבוד הרשם בן שלו מאותו יום, הוגשה בקשה מתוקנת, שלאחריה ניתנה ביום 28.3.2012 ההחלטה נושא ערעור זה.

4.בהחלטתו, דחה כבוד הרשם את הבקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד. תחילה קבע, כי "די בכך שבבקשה המקורית לא גולה מלוא המידע הרלוונטי באשר למכלול ההליכים המתנהלים בין הצדדים ולכך שלמעשה, תביעת הפינוי עודנה מתנהלת בין הצדדים, על מנת להטיל ספק בתום הלב הדרוש לשם קבלת סעד זמני במעמד צד אחד".

בנוסף לכך קבע כבוד הרשם, כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה, וזאת מאחר שההליכים שנועדו להכריע במחלוקת שעניינה שאלת הזכויות בנכס המוחזק עודם מתנהלים, וכי יהיה בתוצאתם כדי להכריע בשאלה אם יש לחייב את המשיבים בתשלום דמי שימוש ראויים או בפיצויים. כן קבע כבוד הרשם, כי אפילו עמדה המבקשת בדרישה להוכיח את עילת התביעה, שדי בראיות מועטות לשם כך, הרי שאין בכך בהכרח, כדי ללמד שהמבקשת עמדה בדרישה הראייתית המינימאלית להוכחה כי "מקבילית הכוחות" נוטה לטובתה ומצדיקה להיעתר לבקשה. כאמור בהחלטה, המבקשת לא עמדה בדרישה להראות שאי מתן צו עיקול זמני אמנם יכביד על ביצועו של פסק הדין, אם אמנם יינתן לטובת המבקשת. שכן, מעבר לטענתה כי ישנו חשש כאמור, הנובע מגירעון תקציבי של המשיבה, הרי שאין מחלוקת שהמשיבה מתפקדת באופן שוטף וכי החשש מפני הברחת נכסים, נטענה באופן כללי בלבד. לפיכך, מסקנת הרשם הייתה כי מאזן הנוחות, שלפיו דחיית הבקשה תעמיד את המבקשת במצב חמור מזה של המשיבים, אינו נוטה לטובתה. כאמור בהחלטתו, הרשם לא מצא הצדקה להיעתר לבקשה ולהטיל "הטלה גורפת של עיקולים רבים ... אצל חלק ניכר מן התאגידים הבנקאיים והתאגידים הפיננסיים הנוספים במשק, בנוסף לעיקולים זמניים אחרים. הנזק הפוטנציאלי בשלב זה, כתוצאה מנקיטה בהליך שהתבקש, עלול בכוח להוביל לפגיעה חמורה יותר ובלתי מידתית בנתבעים, כל זאת שעה שמנגד עסקינן אך בחשש כללי מפני הברחת נכסים נטען".

דיון בנימוקי הערעור

5.בהודעת הערעור חזרה המבקשת על עיקרי טענותיה בבקשה להטלת העיקול הזמני, והוסיפה כי ישנן די ראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה, כי אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

בעניין עילת התביעה טענה המבקשת, כי אין יסוד לטענת המשיבים, כי הנכס הוא מנכסי השותפות, וכי בהיעדר זכות להחזיק בנכס, הרי שסיכויי התביעה לפסיקת דמי שימוש ראויים היא בעלת סיכוי רב. בעניין זה נאמר כבר עתה, כי החלטת כבוד הרשם ניתנה על-יסוד ההנחה שהמבקשת אכן עמדה בדרישה להראות כי ישנו סיכוי סביר שתביעתה תתקבל.

באשר לטענת המבקשת כי אי מתן צו עיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, חזרה המבקשת על טענותיה שהמשיבה היא עמותה שאינה למטרת רווח, המתקיימת מקצבאות ממשרד החינוך ומתשלום שכר לימוד של תלמידיה, המצויה בגירעון כספי של כ-100,000 ₪. לטענתה, ישנו חשש שאם לא יוטל צו עיקול, יפעלו המשיבים להברחת נכסיהם, כך במיוחד שלטעתנה, כבר הראו כי אינם מכבדים פסקי-דין שניתנו. עוד טענה המבקשת כי שהסכום הנתבע הוא סכום ניכר, המתקרב לכמיליון שקלים, בעוד שהמשיבה מצויה כאמור, בגירעון כספי. לטענת המבקשת, עצם העובדה שהמשיבים ממשיכים להחזיק בנכס, מחייבת אותם בתשלום דמי שכירות, ודי בכך כדי להצדיק הטלת עיקול על נכסיהם, כדי שניתן יהיה להבטיח את התשלום.

באשר לקביעת הרשם, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת טענה היא, כי מאחר שהמשיבים מחזיקים בנכס בהיעדר הרשאה לעשות כן, הרי שיש הצדקה לחייבם בתשלום דמי שימוש ראויים. לטענתה, לאור התחייבותה שאם ייגרם למשיבים נזק כתוצאה מהעיקול, תישא היא בתשלום פיצוי למשיבים, אין לומר כי הטלת העיקול הזמני עשויה לגרום לנזק בלתי הפיך. בנסיבות אלו, ובשל המצב הכלכלי הבעייתי של המשיבים ובהם היות המשיבה מצויה במצב של גירעון כספי, יש לקבוע כי מאזן הנוחות מצדיק את הטלת העיקול הזמני.

6.לאחר שבחנתי את נימוקי הערעור ואת החלטתו של כבוד הרשם, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו. החלטת הרשם דנה בכל טענות המבקשת ודחתה אותן מנימוקים ענייניים ומוצדקים. אמנם כפי שכבר נאמר, המבקשת עמדה בדרישה הראייתית להראות שלכאורה יש סיכוי לתביעתה, אולם היא לא עמדה בדרישה הראייתית להוכחת נטיית מאזן הנוחות לטובתה. כפי שנקבע בהחלטת הרשם, המבקשת לא הראתה כי יש ראייה ממשית לכך שבכוונת המשיבים להבריח את נכסיהם באופן שימנע את ביצוע פסק הדין בתביעה, אם אמנם יינתן לטובת המבקשת. כך גם אין בגירעון תקציבי של מוסד לימודים במועד זמן מסוים, כדי ללמד בהכרח, כי לא יוכל לשלם את אשר ייפסק נגדו, אם אמנם ייפסק נגדו. כך במיוחד במקום שבו מדובר, כאמור בהחלטת הרשם, במוסד שממשיך לתפקד באופן שוטף. בנסיבות אלו, נראה שהטלת עיקולים על כספי המשיבים עשויה לפגוע בהם באופן חמור ובאופן שאינו מידתי, אשר יימנע מהם המשך תפקוד סביר.

בנסיבות אלו, איני סבורה ששגה כבוד הרשם במסקנתו כי מאזן הנוחות אינו נוטה דווקא לכיוונה של המבקשת באופן המצדיק היעתרות לבקשתה להטלת עיקולים זמניים על נכסי המשיבים.

הערעור נדחה.

ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: